בינה מלאכותית מציפה שירותים ציבוריים בבקשות חדשות

חוקרים מזהים דפוס חוזר ב-11 מדינות: מאז שהפכו מודלי שפה גדולים לזמינים, נפח הפניות לשירותים ציבוריים קפץ פי כמה, מתלונות דיור בבריטניה ועד עתירות פרלמנטריות בגרמניה.

המספרים מאחורי הגל

בבריטניה זינק מספר התלונות לנציב תלונות הציבור על דיור (Housing Ombudsman) מ-2,600 בשנת 2022 ליותר מ-7,000 בשנה שעברה. בארצות הברית רשם הלשכה להגנה פיננסית על הצרכן (CFPB) גידול של פי חמישה באותו פרק זמן. קפיצות דומות תועדו בעתירות שיפוטיות בברזיל ובעתירות לפרלמנט הגרמני. כריס שמיץ (Chris Schmitz), שמציג את הממצאים בחודש הבא בכנס AI Ethics and Society, מיפה 84 מקרים כאלה וכינה את התופעה "הצפה סוכנית" (agentic flooding).

מתאם לא מוכח, אבל עקבי

המאמר נזהר מלקבוע סיבתיות ישירה, המתודולוגיה לא מאפשרת זאת, אבל ברוב המקרים העקומה זהה: הגשות שטוחות עד 2022, ואז האצה הולכת וגוברת עם התפשטות כלי הבינה המלאכותית. חשוב מכך, ברוב המקרים הקצב עדיין לא מואט, מה שמרמז שהמגמה תימשך שנים קדימה. שמיץ מסביר שהקושי הטכני ירד דרמטית: אם פעם נדרשו פרומפטים מדויקים ל-ChatGPT 3.5 ואיסוף הקשר ידני, היום אפשר לצלם מכתב ב-Claude ולקבל טיוטה טובה בפעם אחת.

לא ספאם, אנשים אמיתיים עם זכויות אמיתיות

ההשוואה המתבקשת היא לתוכניות באג-באונטי, שהוצפו אשתקד בדיווחים באיכות נמוכה שפותחו על ידי מודלי שפה. שם רוב ההגשות היו חסרות ערך, אבל החברות נאלצו לבדוק כל אחת. שמיץ מדגיש הבדל מהותי: "הרוב המכריע של המקרים שמצאנו הם אנשים שזכאים לתבוע משהו, תובעים את הדבר הזה". במונחי מדיניות ציבורית, מה שחסם אותם קודם נקרא "נטל מינהלי" (administrative burden), וכעת הבינה המלאכותית מסירה אותו.

הזדמנות לעצב מחדש את התהליך

לדברי שמיץ, הגל הנוכחי הוא הזדמנות נדירה לחשוב מחדש על עיצוב השירותים עצמם, להפוך אותם לידידותיים לסוכנים חכמים במקום להילחם בהם. "כל מי שהשתמש בצ'אטבוט להחזר מס יודע שיש גרסה טובה של הדבר הזה, שבה אתה מקבל עזרה", הוא אומר. המשימה גדולה ועדיין לא התחילה, אבל היא מצביעה על כיוון אופטימי: במקום לראות בבקשות המרובות עומס, אפשר לראות בהן עדות לכך שהזכויות מתחילות להיות נגישות למי שוויתר עליהן קודם.