תלמידים שמשתמשים ב-AI מקבלים ציונים נמוכים יותר, אבל יש יוצא דופן חשוב

מחקר PISA של ה-OECD, שפורסם אתמול ומבוסס על נתוני 2025, מצא שתלמידים בני 15 שמדווחים על שימוש בכלי AI בלימודים נוטים להשיג תוצאות נמוכות יותר במדעים, מתמטיקה וקריאה בהשוואה למי שלא משתמשים בהם כלל. הממד המעניין יותר מסתתר בפילוח: לא כל שימוש מזיק באותה מידה, ובתנאים מסוימים הוא אפילו מועיל.

מה שמפרק את הממוצע

אחרי נטרול משתנים סוציו-אקונומיים, הפער לרעת משתמשי AI מופיע בבירור במדעים. תלמידים שהשתמשו בכלים לסיכום טקסטים שהיו אמורים לקרוא, או לכתיבת טיוטות מטלות, הראו את הירידה החדה ביותר. לעומתם, מי שנעזרו ב-AI לחיפוש מקדים או להגדרה רחבה של "עזור לי ללמוד" ספגו פגיעה מתונה יותר. המסקנה של כותבי הדוח: שימוש מתון ומכוון עשוי להיות חיובי, אבל ברירת המחדל הנוכחית בכיתות רחוקה מזה.

תדירות היא לא ליניארית

הנתונים חושפים עקומה מפתיעה: תלמידים שהשתמשו ב-AI פעם או פעמיים בשנה, וגם כאלה שהשתמשו בו מדי יום, רשמו את הביצועים הגרועים ביותר. דווקא משתמשים חודשיים או שבועיים הגיעו להישגים טובים יותר. בקרב הקבוצה שהשתמשה שבועית למטרת "עזרה בלמידה כללית" נרשם יתרון קל על פני הלא-משתמשים, וכשהוסיפו למשוואה אימון קבוע בהערכת איכות המידע שה-AI מייצר, היתרון גדל והפך מובהק לכל המשתמשים הסדירים.

פער גישה ופער מדינות

השימוש ב-AI נפוץ משמעותית בקרב תלמידים מרקע מבוסס יותר, מה שמשקף נגישות לחומרה, אינטרנט יציב וכלים בתשלום. ברמה הבינלאומית הפערים קיצוניים: מעל 95% מהתלמידים בווייטנאם דיווחו על שימוש בכלי AI, לעומת 60% בלבד ביפן. הנתון הזה לבדו מחייב זהירות בהכללה, הממוצע הגלובלי מסתיר שונות עצומה בתשתיות, בתרבות כיתתית ובמדיניות בית-ספרית.

סקרנות לא מתרגמת לציונים, בינתיים

נקודת אור יחידה: רמת הסקרנות המדווחת מתואמת עם שימוש ב-AI, ומגיעה לשיאה אצל משתמשים יומיים. אלא שהמתאם הזה לא מתורגם כרגע להישגים לימודיים. כפי שניסח זאת אנדריאס שלייכר, מנהל חינוך ומיומנויות ב-OECD: למידה לא מתרחשת דרך צריכת תוכן אלא דרך מאבק קוגניטיבי פרודוקטיבי עם חומר חדש. טכנולוגיה שמקצרת את המאבק הזה, פוגעת בהתפתחות; טכנולוגיה שמאפשרת אותו, מקדמת. המסקנה המעשית פשוטה: בלי מסגרת פדגוגית שמכריחה את התלמיד להעריך, לבקר ולעבד את מה שה-AI פולט, הכלי נשאר קיצור דרך שמשאיר את הלומד במקום.