אולי (Ollie) מהמרת על פרטיות כקלף מנצח במירוץ עוזרי ה-AI המשפחתיים

עוזר AI אישי לא יכול להיות שימושי בלי לדעת עליך הכול, לוח שנה, מיילים, רשימות קניות, חשבונות. אולי (Ollie), שמכוונת למשפחות ולא לארגונים, טוענת שהידע הזה לא מחייב ויתור על הפרטיות. החברה מסן דייגו השלימה לאחרונה תאימות SOC 2, מסגרת ביקורת עצמאית שמוכיחה כי קיימים בקרות רשמיות להגנה על מידע לקוחות ואבטחת מערכות. לטענתה, היא הראשונה בקטגוריית ה-consumer המשפחתית שעושה זאת, בעוד מתחרות ממוקדות ארגונים כבר מחזיקות באישורים דומים.

פרטיות כמודל עסקי, לא כסיסמה

המייסד והמנכ״ל ביל לנון (Bill Lennon) מסביר שהבחירה במודל מנויים נובעת ישירות מהגישה הזו: המשתמש הוא הלקוח, לא המוצר. ״אנחנו לא משתפים את המידע שלך עם אף אחד״, הוא מדגיש, ומציין שהמטרה היא לבנות אמון מול נתונים רגישים במיוחד. תאימות SOC 2 אמורה לאותת שהחברה לא אוספת מידע אישי לצורך אימון מודלים או מטרות מסחריות אחרות, הבטחה שלא מעט שחקניות בתחום נמנעות מלהתחייב עליה מפורשות.

שוק צפוף וכיסים עמוקים מאוד

הקטגוריה רותחת. בצד הצרכני מתחרות פוק (Poke, שנרכשה על ידי Cognition), Fambot, Ohai, Folk, Saner.ai ו-Tomo. בגזרת העבודה והלו״ז פועלות Town, Lindy ו-Reclaim.ai. מעל כולן מרחפת אינסטינקט (Instinct), שגייסה 350 מיליון דולר (כ-1.3 מיליארד שקל) לפי שווי של 2.5 מיליארד דולר (כ-9.2 מיליארד שקל) עוד לפני השקה. לשם השוואה, אולי הסתפקה בסיד צנוע של 7.5 מיליון דולר (כ-27.5 מיליון שקל) בעיקר מקרן Khosla Ventures ומ-AI House. הפער בהון לא משקף בהכרח פער ביכולות, אבל הוא מכתיב קצב שונה מאוד של פיתוח והפצה.

כשמדיניות הפרטיות הופכת לכותרת שלילית

אינסטינקט ספגה ביקורת חריפה על תנאי שימוש שהעניקו לה רישיון ״מתמיד ובלתי ניתן לביטול״ לגשת, להשתמש, לאחסן, לשכפל, להעביר, להציג, לפרסם, להפיץ ולשנות כל חומר של המשתמש, כולל לאימון מודלים. זה בדיוק הסוג של ניסוח שאולי מנסה להתרחק ממנו. הפונקציונליות עצמה דומה: חיבור ליומן ולמייל לארגון לו״ז משפחתי, תכנון ארוחות, קניות, משימות, תורים ותשלומים דרך צ׳אטים קבוצתיים, עם כוונה עתידית לנהל גם תקציב משק בית. ההבדל טמון בארכיטקטורת הגישה למידע.

דפדפן ענן במקום סיסמאות

כשאולי צריכה להיכנס לאתר בשם המשתמש, היא לא מבקשת שם משתמש וסיסמה. במקום זה היא פותחת דפדפן בענן, מבצעת את הפעולה ושולחת למשתמש קישור לסשן מרוחק שבו הוא משלים את ההתחברות או התשלום בעצמו. הגישה הזו מונעת מהחברה להחזיק במפתחות לחשבונות חיצוניים, אבל יוצרת חיכוך: המשתמש נדרש להתערב ידנית בכל פעולה שדורשת הזדהות. לנון מודה שזה ״טריטוריה חדשה״ וצופה שבעתיד ייושם טוקניזציה קשיחה (hard tokenization) בצורה מאובטחת, שתאפשר אוטומציה מלאה בלי לוותר על המודל הבטוח. כרגע זה עדיין ״דברים בחזית הטכנולוגיה״, כלשונו, והאתגר הוא למצוא את חוויית המשתמש הנכונה שמאזנת בין נוחות לאבטחה.