מוזיקאים הופכים לבלשים ורודפים אחרי נוכלי AI בסצנת ה-EDM

הקול האנושי מול האלגוריתם

מפיק ה-EDM מקס "H4RRIS" האריס (Max "H4RRIS" Harris), בן 26 ממיין, לא מסתפק ביצירת מוזיקה, הוא יוצא נגד מה שהוא מכנה "צורת אמנות פיתיון". בסדרת סרטונים הוא חושף יוצרים שלטענתו מנסים להעביר חומר שנוצר על ידי מודלים גנרטיביים כיצירה אנושית מקורית. להערכתו, מי שמשתמש בכלים האלה לא מנסה לבטא רגש או מסר, אלא רק לעשות רווח מהיר על חשבון עבודה של אחרים.

מאות החלטות מול ניחוש סטטיסטי

האריס מתאר את תהליך העבודה שלו כרצף של מאות החלטות יצירתיות מודעות, החל מקונספט בסיסי, דרך בחירת סאונדים ב-Ableton Live, בקונטרולר Novation Launchkey 49, ב-Push 3, ב-Launchpad X, בסינתיסייזרים אנלוגיים ובפלאגינים כמו Serum, Diva ו-Kontakt, ועד למיקס הסופי. לטענתו, כל בחירה כזו מקרבת אותו לאמוציה ספציפית שהוא רוצה לעורר, בעוד שהמודלים הגנרטיביים מייתרים את הצורך לחשוב איך שיר נבנה מלכתחילה.

הסימנים הטכניים שמסגירים את המכונה

לדברי האריס, אפשר לזהות טראקים שנוצרו ב-AI לפי מאפיינים קוליים חוזרים: ווקאלז דומים להפליא ורעש חירתי שנשמע לאורך כל הקטע. הוא משער שהרעש נובע מהאופן שבו המודלים מתחילים מבלוק של רעש לבן ומנחשים צורות גל על סמך דאטה שנלקח משירים אמיתיים. שתי דוגמאות שהוא מצביע עליהן הן "Midnight on My Mind" של MANSA ו-"Take Me (To The Moon)" של דני ואיאן אשר.

תרבות הקריאה החוצה והמורכבות המקצועית

בסצנה שבה הטכנולוגיה היא חלק בלתי נפרד מהיצירה, הגבול בין כלי עזר להחלפת היוצר הולך ומיטשטש. מאזינים כבר מצביעים על חשדות, אבל כשאמנים מעלים טענות כלפי עמיתים למקצוע, נוצרת מתיחות שמקשה על חשיפה פומבית. האריס הוא אחד הבודדים שמוכנים לשים את שמו מאחורי ההאשמות, למרות הסיכון המקצועי הכרוך בכך.

מה זה עושה לתפיסת המאזין

מעבר לשאלת הקרדיט והפרנסה, האריס מודאג מההשפעה על הקהל: כשטראקים סינתטיים מציפים פלטפורמות סטרימינג ורשתות חברתיות, המאזינים מאבדים את היכולת לזהות איך נשמעת הפקה אנושית אמיתית בז׳אנר. התוצאה, לדבריו, היא זיהום של המרחב המוזיקלי, לא במובן המטפורי, אלא כהפרעה ממשית ליכולת להבחין בין בחירה אמנותית מודעת לבין פלט סטטיסטי של מודל.