דאריו אמודאי: המשבר באמון הציבור ב-AI עמוק יותר מהאזהרות שלי

מנכ"ל Anthropic, דאריו אמודאי, דוחה את הטענה שהאזהרות שלו על סכנות הבינה המלאכותית הן שדחפו את התגובה הציבורית השלילית, ובפרט את ההתנגדות למרכזי נתונים. בתגובה למשקיע גאווין בייקר (Gavin Baker), שטען בפודקאסט All-In וברשת X כי אמודאי "הפסיד בוויכוח" על רגולציה וצריך להיות תומך חיובי יותר של התעשייה שלו, השיב אמודאי שהמסרים שלו "מאוזנים בערך באותה מידה בין סיכונים לתועלות". את המסה "מכונות של חסד אוהב" (Machines of Loving Grace) כתב, לדבריו, כי הרגיש שהתעשייה לא מציירת תמונה מעוררת השראה מספיק של האופן שבו הטכנולוגיה יכולה לשנות את העולם לטובה.

משבר אמון של עשורים

אמודאי מודה שלציבור יש תפיסה שלילית של AI ומסכים שזו "בעיה גדולה", אבל חולק על הסיבה. "אני חושב שזהו ביסודו משבר אמון", אמר. "אנשים רגילים לא סומכים על חברות, ממשלות או תעשיית הטק, ותמיד חושדים שאנחנו רוקחים איזו דרך חדשה לדפוק אותם". לדבריו, המשבר הזה נבנה במשך עשורים, וההתנגדות הנוכחית ל-AI היא רק הגלגול האחרון שלו. המילה "אמון" עולה שוב ושוב בדיונים על התעשייה, במיוחד סביב מנכ"ל OpenAI, סם אלטמן (Sam Altman), יריבו של אמודאי, אבל אמודאי ממקם את הבעיה בהקשר רחב בהרבה מהמסרים של מנכ"ל כזה או אחר.

הביקורת האמיתית: לא סיפקנו את הסחורה

הביקורת המדויקת ביותר על חברות AI, כולל Anthropic, טוען אמודאי, היא ש"עוד לא סיפקנו את ההבטחות הגדולות שלנו להועיל לעולם". את זה, הוא מדגיש, "זה לגמרי עלינו", וזו הביקורת שצריך להשמיע, במקום להתעסק במסרים ובשיווק. הוא מוסיף ש-Anthropic "עושה כמיטב יכולתה לתקן את זה", בלי לפרט אבני דרך או לוחות זמנים.

רגולציה: לא בחירה בינארית

בנוגע לרגולציה, אמודאי טוען שבייקר מציג "בחירה כוזבת" בין הפצה רחבה ללא רגולציה, לבין ריכוז הטכנולוגיה בידי מעט חברות דרך רגולציה. "יש איזה קיצור דרך של עמק הסיליקון שבו רגולציה שווה לכידת רגולטור שווה ריכוז כוח, אבל תמיד מצאתי שזו תמונה פשטנית מדי", אמר. "הרבה אנשים מחוץ לבועה חושבים על רגולציה כמשהו שמגביל כוח תאגידי ומועיל לאנשים רגילים". הוא לא בהכרח מסכים עם התפיסה הזו, אבל מציין שזו הסיבה ש-Anthropic מגבשת את הצעות המדיניות שלה בזהירות.

הצעות שמאטות את הגדולות ומקלות על הקטנות

"אנחנו מנסים מאוד להכין הצעות שמחלישות (מאטות) חברות חוד החנית תוך שהן מחזקות מתחרים קטנים יותר", הסביר אמודאי. הגישה הזו משקפת ניסיון לנווט בין הלחצים הרגולטוריים הגוברים לבין הצורך לשמור על תחרות, בלי ליפול למלכודת של רגולציה שרק מחזקת את השחקנים הקיימים.