ואן נין (Wang Nin) לא חיכה לאישור אתי או למענק מחקר

באפריל השנה, שלוש שנים אחרי שנשאר משותק בעקבות שני ניתוחים להסרת גידול של 13 סנטימטר בעמוד השדרה הצווארי, יומיים לפני החתונה שלו, הוא ואשתו הרכיבו ב-48 שעות פרוטוטייפ של כיסא גלגלים שנשלט בפעילות מוחית. המשתמש חובש ערכת EEG, אלגוריתם מפענח את הדפוסים ומתרגם אותם לפקודות תנועה. בהאקתון הכיסא נסע רק בקו ישר, וזה הספיק למקום ראשון ## שיקום עצמי כתנאי מקדים

הרקע הטכני לא הגיע מהאוניברסיטה. לפני המחלה ניהל הזוג רשת בתי ספר לאמנות לילדים. אחרי הניתוח הראשון היה נעול בגוף משותק לחלוטין, רק העיניים זזו. בלי רקע רפואי או הנדסי הוא תפר לעצמו פרוטוקול שיקום ממאמרים מדעיים, ותוך שלוש שנים חזר ללכת בלי עזרה. במקביל לימד את עצמו תכנות, אלקטרוניקה, הדפסת תלת-ממד ומודלים של למידת מכונה, סט כלים אשר אפשרו לו לעבור משיקום לפיתוח.

מאלגוריתם למוצר

שלושה חודשים אחרי ההאקתון המערכת כבר יודעת לתמרן. ביולי הוצגה הגרסה המעודכנת בכנס WAIC בשנגחאי. ואן נין מדגיש שהמטרה אינה הדגמה ראוותנית אלא "לפתוח חלון לעולם החיצון לאנשים שכמעט לא יכולים לתקשר". כרגע בני הזוג מחפשים מימון כדי להפוך את הפרוטוטייפ למוצר מדף, והחזון הבא הוא מרכז שיקום שישלב חליפות גירוי חשמלי ואקסוסקלטונים.

כשהמשתמש הוא המפתח

הסיפור כאן אינו רק על ממשק מוח-מכונה (BCI) אלא על לולאת משוב ייחודית: המפתח הוא גם הלקוח הראשון, וגוף הבדיקות שלו קובע את קצב האיטרציות. בלי מחלקת מו״פ, בלי תקציבי עתק, ועם מועד סיום של חיים שלמים, המערכת מתקדמת כי אין ברירה אחרת.