מנכ"ל אנת'רופיק מתלונן שהטאלנטים באים רק בשביל הכסף, החברה שלו משלמת הכי הרבה

המחיר של המלחמה

דריו אמודיי, מנכ"ל אנת'רופיק, מתוסכל. לפי דיווח של Axios, הוא טוען שחוקרים חדשים מגיעים לחברה רק בגלל המשכורות והאקוויטי, לא בגלל "המשימה". זו טענה מעניינת מצד מי שעומד בראש אחת החברות האגרסיביות ביותר בשוק בכל מה שנוגע לפתיחת הארנק. מלחמת הטאלנטים ב-AI לא נרגעת, והבעיה כבר לא רק גיוס, היא שמירה. החברות מנהלות אקוסיסטם סגור: נלחמות במוצרים, גונבות עובדים זו מזו, משקיעות אחת בשנייה, וכולן רודפות אחרי מאגר של כמה מאות חוקרים שמקפיצים את המחיר של עצמם בכל מעבר.

הדלת המסתובבת

התוצאה היא שחברות משלמות שוב ושוב על אותם אנשים ועל תקופות ההסתגלות שלהם, בזמן שפרויקטים נתקעים באמצע. קחו את ליליאן וונג, מייסדת-שותפה ב-Thinking Machines לצד מירה מוראטי. היא עזבה בטענה שתפקיד המייסדת פגע בבריאותה וחיפשה תפקיד ממוקד יותר; ימים ספורים אחר כך דווח שהיא חוזרת ל-OpenAI. היא המייסדת הרביעית שעוזבת את הסטארט-אפ בשנה. נועם שזיר חזר לגוגל בעסקה של 3 מיליארד דולר (כ-11 מיליארד שקל) רק כדי לעבור שוב ל-OpenAI. אם המייסדים לא נשארים, מי בדיוק אמור לגלות נאמנות?

הכסף מדבר, המשימה שותקת

מקור המקורב לאנת'רופיק סיפר ל-Axios שאמודיי מרגיש שהטאלנטים דורשים אקוויטי לקראת הנפקה עתידית, ומתייחסים למשרה כ-אופציה פיננסית. מומחים ששוחחו עם האתר מסבירים את זה אחרת: החוקרים מבינים שהמערכות שהם בונים עלולות לייתר אותם בעתיד, אז הם ממקסמים רווחים עכשיו. זה לא חדש, אבל זה הופך את השיח על "ערכים" ו"משימה" ללא רלוונטי, בטח כשאנת'רופיק עצמה קבעה את הרף העליון של השוק.

לא רק הצ'ק

עם זאת, כסף לא מסביר הכול. חוקרים בכירים זזים גם בגלל גישה למחשוב, כמה גיגה-וואט זמינים לחברה; בגלל היכולת להשפיע על המוצר ולא להיות בורג קטן; בגלל חופש מקצועי, ולפעמים בגלל קווים אדומים אתיים כמו עבודה עם הפנטגון או הנחיות מחמירות מדי. כל עוד החברות ממשיכות לחלק צ'קים פתוחים, קשה לראות איך מישהו מגיע רק בשביל החזון.